ITP

כל מה שצריך לדעת על טרומבוציטופניה אימונית

מחלת ITP (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura) היא הפרעה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את טסיות הדם (טרומבוציטים), מה שמוביל לרמות נמוכות שלהן בדם. 

טסיות הדם ממלאות תפקיד חיוני בקרישת הדם, ולכן רמות נמוכות שלהן עלולות לגרום לדימומים (תת-עוריים, דימומים מהאף ובחלל הפה, דימום ויסתי מוגבר, דימום לאחר לידה, דימום בפעולות פולשניות וכן סיכון מוגבר לדימום מוחי), ולפגיעה בתפקוד היומיומי (עייפות מתמשכת, קשיי ריכוז, קשיים בפעולות מוטוריות עדינות).

תוכן עניינים

מחלת ITP (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura) היא הפרעה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את טסיות הדם (טרומבוציטים), מה שמוביל לרמות נמוכות שלהן בדם. טסיות הדם ממלאות תפקיד חיוני בקרישת הדם, ולכן רמות נמוכות שלהן עלולות לגרום לדימומים (תת-עוריים, דימומים מהאף ובחלל הפה, דימום ויסתי מוגבר, דימום לאחר לידה, דימום בפעולות פולשניות וכן סיכון מוגבר לדימום מוחי), ולפגיעה בתפקוד היומיומי (עייפות מתמשכת, קשיי ריכוז, קשיים בפעולות מוטוריות עדינות).

 

מהי מחלת ITP?

ITP היא מחלה אוטואימונית המאופיינת בירידה בכמות הטסיות בדם, לעיתים לרמות מסוכנות של פחות מ-30,000 טסיות למיקרוליטר (בהשוואה לערכים תקינים של 150,000–450,000). המחלה יכולה להופיע אצל מבוגרים וילדים, כאשר במבוגרים היא נוטה להיות כרונית ובילדים – זמנית ובדרך כלל חולפת באופן ספונטני.

 

מחלת טסיות נמוכות – מי בסיכון ומה השכיחות?

ITP יכולה להופיע בכל גיל, אך קיימות שתי קבוצות גיל עיקריות בהן המחלה שכיחה יותר: ילדים בגילאי 2-6 שנים ומבוגרים מעל גיל 60. השכיחות השנתית היא כ-3.3 מקרים ל-100,000 איש באוכלוסייה הכללית. המחלה נפוצה יותר בנשים, במיוחד בגיל הפוריות, עם יחס של 3:1 בין נשים לגברים. בילדים, לעומת זאת, אין הבדל משמעותי בשכיחות בין המינים.

 

גורמים למחלת ITP

מחלת ITP (Idiopathic Thrombocytopenic Purpura), הידועה גם כטרומבוציטופניה אימונית, נחשבת למחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון תוקפת את טסיות הדם (טרומבוציטים), החיוניות לתהליך הקרישה. בעוד שהגורם הישיר למחלה אינו תמיד ידוע, קיימים מספר גורמים תורמים אפשריים שיכולים לעורר את המחלה או להחמיר אותה.

תגובה אוטואימונית

מערכת החיסון מייצרת נוגדנים שמכוונים כנגד הטסיות ומובילים להרס שלהן בטחול. למרות שמנגנון ההפעלה של התגובה האוטואימונית אינו ברור לחלוטין, היא נחשבת לגורם המרכזי להתפתחות ITP.

זיהומים ויראליים

זיהומים מסוימים עשויים לעורר את הופעת המחלה, בעיקר בילדים:

  • וירוס החצבת, חזרת ואדמת : מחלות אלו עשויות לגרום לירידה זמנית במספר הטסיות.
  • וירוס CMV ווירוס אפשטיין-בר (EBV): קשור לעיתים קרובות להתפתחות ITP.
  • וירוסים נשימתיים (RSV): בילדים, מחלות ויראליות נפוצות עשויות לגרום להפעלה זמנית של מערכת החיסון שמובילה ל-ITP.
  • הפטיטיס B הפטיטיס C ו-HIV זיהומים כרוניים עלולים לגרום להפעלת יתר של מערכת החיסון ולפגיעה בטסיות
  •    וירוס הקורונה COVID-19

מחלות אוטואימוניות אחרות

ITP יכולה להופיע כחלק מתסמונת מערכתית גדולה יותר של מחלות אוטואימוניות:

  • זאבת (Systemic Lupus Erythematosus): מחלה רב-מערכתית שבה מערכת החיסון תוקפת רקמות ואיברים שונים, כולל טסיות.
  • תסמונת אנטיפוספוליפיד: מחלה נוספת שקשורה לקרישת דם ולסיכון מוגבר לקרישיות יתר או חוסר טסיות.

תגובה לתרופות

תרופות מסוימות עשויות לעורר את מערכת החיסון או לגרום ישירות לירידה במספר הטסיות:

  • קווינין או קווינידין: תרופות המשמשות לטיפול במלריה.
  • תרופות אנטיביוטיות מסוימות: כמו ריפאמפין וסולפונאמידים.
  • חיסונים: לעיתים נדירות, חיסונים מסוימים, כמו חיסון MMR, נקשרו להופעה זמנית של ITP, במיוחד בילדים.

מצבים רפואיים אחרים

ITP יכולה להיות משנית למצבים רפואיים אחרים:

זיהומים חיידקיים: כמו הליקובקטר פילורי (H. pylori), שעלול לגרום לדלקת בקיבה ולתרום לירידה במספר הטסיות.

מחלות ממאירות: סוגים מסויימים של  לימפומה עלולים לגרום ל- ITP כחלק מההסתמנות שלהם.

גורמים גנטיים

בעוד ש-ITP אינה נחשבת למחלה תורשתית באופן מובהק, מחקרים מראים שקיימת נטייה גנטית מסוימת, בעיקר בקרב משפחות עם היסטוריה של מחלות אוטואימוניות אחרות.

מתח נפשי ופיזי

לחץ נפשי או פיזי יכול לעיתים לעורר את המחלה אצל אנשים רגישים. למרות שהקשר המדעי אינו ברור לחלוטין, ידוע שמתח עלול לגרום לשינויים במערכת החיסון.

הריון

נשים בהריון עשויות לפתח ITP כתוצאה מהשינויים החיסוניים המתרחשים בגוף במהלך ההריון. ITP בהריון מצריך מעקב צמוד וטיפול מיוחד כדי להבטיח את בריאות האם והעובר.

 

מנגנון הפעולה של מערכת החיסון ב-ITP

במחלת ITP, מערכת החיסון יוצרת נוגדנים המכוונים נגד חלבונים מסוימים על פני שטח הטסיות. הנוגדנים מסמנים את הטסיות כ"חומר זר" בגוף, מה שגורם לטחול ולמערכת החיסון להרסן. במקביל, ייתכן שגם ייצור הטסיות במח העצם נפגע, דבר המוביל לירידה משמעותית במספרן.

האם ניתן להימנע מהמחלה?

לא ניתן למנוע את מחלת ITP באופן מוחלט, אך זיהוי מוקדם של גורמי סיכון כמו זיהומים, מחלות אוטואימוניות או תגובות לתרופות, יכול לסייע במניעת התדרדרות המחלה ובניהול נכון של התסמינים.

טבלה: השוואת טיפולים מרכזיים ל-ITP

שיטת טיפול

מנגנון פעולה

שימוש עיקרי

יתרונות

חסרונות

סטרואידים

דיכוי פעילות מערכת החיסון

קו טיפול ראשון

יעילות גבוהה

תופעות לוואי בטווח הארוך

IVIG

נטרול נוגדנים שמכוונים נגד טסיות

מצבים אקוטיים

תגובה מהירה

השפעה זמנית בלבד

ריטוקסימאב

דיכוי תאי B

חולים כרוניים

פתרון יעיל לחולים מסוימים

סיכון לזיהומים

כריתת טחול

הסרת הטחול כדי להפחית הרס טסיות

מקרים שבהם תרופות אינן יעילות

פתרון ארוך טווח

ניתוח מורכב היום משמש כקו האחרון לטיפול לאחר מיצוי כל הטיפולים התרופתיים

תרופות המעוררות ייצור טסיות

עידוד מח העצם לייצור טסיות

חולים כרוניים

יעילות גבוהה היום משמש כקו ראשון אחרי סטרואידים 

ודורש מעקב תדיר

כיצד מאבחנים טרומבוציטופניה חיסונית?

תהליך האבחון של ITP מתחיל בתשאול מקיף ובדיקה גופנית יסודית. האבחנה היא בעיקרה אבחנה של שלילה, כלומר, יש לשלול גורמים אחרים לטרומבוציטופניה. הבדיקות המקובלות כוללות:

  • ספירת דם מלאה ומשטח דם פריפרי
  • בדיקות תפקודי כבד וכליות
  • בדיקות נוגדנים אוטואימוניים
  • בדיקת נוכחות של זיהומים ויראליים
  • אולטרסאונד בטן לגודל הכבד והטחול 
  • בדיקת מח עצם במקרים מסוימים

טיפולים מקובלים בITP – מה האפשרויות העומדות בפני המטופלים?

הטיפול ב-ITP מותאם אישית לכל מטופל ומתחשב בגורמים רבים כמו גיל, חומרת המחלה, סיכוני דימום ואיכות חיים. קו הטיפול הראשון כולל בדרך כלל סטרואידים כמו פרדניזון, המדכאים את התגובה החיסונית. במקרים של דימום פעיל או רמות טסיות נמוכות מאוד, ניתן טיפול באימונוגלובולינים תוך-ורידיים (IVIG).

חידושים בטיפול בטרומבוציטופניה אימונית – מהן התרופות והגישות החדשניות?

בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול ב-ITP. אגוניסטים לקולטן התרומבופואטין (TPO-RA) כמו אלטרומבופג (Eltrombopag) ורומיפלוסטים (Romiplostim) מעודדים את ייצור הטסיות במח העצם. תרופות ביולוגיות חדשות, כולל נוגדנים מונוקלונליים, נמצאות בשלבי מחקר מתקדמים.

מעקב רפואי והתמודדות עם רמת טסיות נמוכה

המעקב אחר חולי ITP דורש גישה מקיפה וארוכת טווח. יש צורך בניטור קבוע של רמות הטסיות, הערכת סיכוני דימום ומעקב אחר תופעות לוואי של הטיפול. חשוב במיוחד:

  • ביצוע ספירות דם תקופתיות
  • התאמת מינון התרופות לפי הצורך
  • זיהוי מוקדם של החמרה במצב
  • מניעת סיבוכים

איך חיים עם ITP? מדריך למטופל ולמשפחה

ההתמודדות היומיומית עם ITP דורשת מודעות והתאמות באורח החיים. חשוב להקפיד על:

  • הימנעות מפעילויות בסיכון גבוה לחבלות בתקופות בהן המחלה פעילה 
  • ניהול יעיל של תופעות הלוואי
  • שמירה על קשר רציף עם הצוות הרפואי

סיכויי החלמה מITP ותחזית

הפרוגנוזה של ITP משתנה בין מטופלים. בילדים, כ-80% מהמקרים חולפים מעצמם תוך שנה. במבוגרים, המחלה נוטה להיות כרונית, אך עם טיפול מתאים, רוב המטופלים מצליחים להגיע לאיזון ולנהל אורח חיים תקין. גורמים המשפיעים על הפרוגנוזה כוללים:

  • גיל בעת האבחנה
  • חומרת המחלה
  • תגובה לטיפול ראשוני
  • נוכחות מחלות נלוות

כיצד מתבצע הטיפול ב-ITP?

הטיפול ב-ITP משתנה בהתאם לחומרת המחלה, גיל המטופל והתגובה לטיפולים קודמים. 

טיפול תרופתי

סטרואידים:

קו הטיפול הראשון ברוב המקרים הוא מתן סטרואידים כמו פרדניזון, שמפחיתים את פעילות מערכת החיסון ומעלים את רמות הטסיות.

  • יתרונות: יעיל ברוב המקרים.
  • חסרונות: תופעות לוואי כמו עלייה במשקל, סוכרת ויתר לחץ דם.

אימונוגלובולינים (IVIG):

טיפול המבוצע בעירוי תוך-ורידי, המסייע בנטרול הנוגדנים הפועלים נגד הטסיות.

  • מתאים למצבים אקוטיים או לפני ניתוח.

טיפול תרופתי חדשני

תרופות המעוררות ייצור טסיות, כגון אלטרומבופאג (Eltrombopag) או רומיפלוסטים (Romiplostim), הפכו בשנים האחרונות לקו טיפול מרכזי עבור חולים כרוניים.

תרופות ביולוגיות:

תרופות כמו ריטוקסימאב (Rituximab) פועלות לדיכוי פעילות תאי B, תאי מערכת החיסון שאחראים לייצור הנוגדנים.

כריתת טחול (Splenectomy)

במקרים שבהם הטיפול התרופתי אינו יעיל, ייתכן שהרופא ימליץ על כריתת הטחול. הטחול הוא האיבר שבו נהרסות רוב הטסיות, ולכן הסרתו יכולה להוביל לשיפור משמעותי. עם זאת, מדובר בניתוח מורכב שאינו מתאים לכל מטופל.

ITP בילדים לעומת מבוגרים

ITP בילדים:

  • לרוב מתפתחת לאחר זיהום ויראלי.
  • המחלה חולפת באופן ספונטני ברוב המקרים ללא צורך בטיפול ממושך.

ITP במבוגרים:

  • נטייה להיות כרונית.
  • דורשת מעקב וטיפול מתמשך.

טבלה: דרגות חומרה של ITP והטיפול המקובל

רמת טסיות (למיקרוליטר)

דרגת חומרה

סיכון לדימום

טיפול מקובל

50,000-100,000

קלה

נמוך

מעקב בלבד

30,000-50,000

קלה-בינונית

נמוך-בינוני

מעקב/טיפול לפי מצב קליני

10,000-30,000

בינונית

בינוני

טיפול תרופתי שגרתי

מתחת ל-10,000

חמורה

גבוה

טיפול דחוף

מתחת ל-5,000

קריטית

גבוה מאוד

אשפוז וטיפול מיידי




מהי מחלת ITP?

ITP (ראשי תיבות של Idiopathic Thrombocytopenic Purpura) היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את טסיות הדם – תאים האחראים על קרישת הדם. התוצאה היא ירידה במספר הטסיות, מה שעלול לגרום לדימומים בעור, באף, בפה ולעיתים גם לדימומים פנימיים חמורים.

התסמינים כוללים:

  • הופעת כתמים סגולים/אדומים (פֶּטֶכיות) על העור
  • שטפי דם קלים שנוצרים בקלות
  • דימומים מהאף או מהחניכיים
  • דימום ממושך בעקבות פציעות קלות
  • אצל נשים – דימום וסתי כבד מהרגיל

הגורם המדויק ל-ITP אינו תמיד ברור ("אידיופתי" = בלתי מוסבר), אך ידוע כי מדובר בתגובה אוטואימונית שבה הגוף מייצר נוגדנים שתוקפים את הטסיות. לעיתים המחלה מופיעה לאחר זיהום נגיפי או בעקבות חיסון, ולעיתים היא מתפתחת כחלק ממחלה אוטואימונית אחרת.

במקרים רבים, במיוחד בילדים, ITP היא מחלה קלה וחולפת. עם זאת, במקרים של ירידה משמעותית בטסיות – קיים סיכון לדימומים חמורים, כולל דימומים פנימיים או מוחיים. לכן חשוב מעקב רפואי הדוק וטיפול מותאם.

האבחון מתבצע לרוב על ידי:

  • בדיקת דם (ספירת טסיות נמוכה)
  • שלילת גורמים אחרים לטרומבוציטופניה (כמו תרופות, זיהומים, מחלות דם ממאירות)
  • במקרים מסוימים – בדיקת מח עצם

הטיפול תלוי בחומרת המצב:

  • ללא טיפול: כאשר רמות הטסיות סבירות ואין תסמינים.
  • סטרואידים: טיפול ראשוני המדכא את מערכת החיסון.
  • נוגדנים ורידיים (IVIG): להגברת מספר הטסיות במהירות.
  • כריתת טחול: במקרים עמידים לטיפול.
  • תרופות ביולוגיות (כגון ריטוקסימאב) או מעוררות ייצור טסיות.

כן. אצל ילדים רבים המחלה חולפת מעצמה תוך מספר שבועות או חודשים. אצל מבוגרים, המחלה עשויה להפוך לכרונית, אך ניתנת לניהול עם טיפול מתאים. ישנם מטופלים שמגיעים לרמיסיה מלאה גם לאחר מחלה כרונית.

בהחלט. מרבית המטופלים חיים חיים רגילים עם מעקב רפואי תקופתי. במצבים של טסיות נמוכות מאוד, חשוב להיזהר ממכות, פעילות ספורטיבית אינטנסיבית או נטילת תרופות שמגבירות סיכון לדימום.