תסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism) הוא מצב חירום רפואי הנגרם על ידי קריש דם החוסם כלי דם בריאות.
לרוב, מקור הקריש בוורידים העמוקים של הרגליים או האגן, והוא חלק מתסמונת פקקת הורידים התסחיפית (Venous Thromboembolism, VTE). תסחיף ריאתי עלול לגרום לירידה משמעותית ברמות החמצן בגוף, לסיבוכים חמורים ואף למוות אם לא מטופל בזמן.
תסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism) הוא מצב חירום רפואי שבו קריש דם חוסם כלי דם בריאות. התסמינים של תסחיף ריאתי מגוונים ותלויים בגודל הקריש, מיקום החסימה ומצבו הבריאותי של המטופל. בעוד שבחלק מהמקרים תסחיף קטן יכול להיות ללא תסמינים ברורים, מצבים חמורים יותר עלולים להוביל לתסמינים מסכני חיים המחייבים טיפול דחוף.
אחד הסימנים הבולטים והנפוצים ביותר של תסחיף ריאתי הוא קוצר נשימה, המופיע לפתע וללא סיבה ברורה. המטופל עלול להרגיש שהוא אינו מסוגל לשאוף אוויר כראוי, גם כשהוא במנוחה. לדוגמה, מטופלת שעברה ניתוח לאחרונה עשויה לדווח על תחושת מחנק בזמן מנוחה במיטה או בעת ביצוע תנועה פשוטה כמו ישיבה או עמידה. במקרים חמורים יותר, קוצר הנשימה מלווה בהזעה מוגברת ובתחושת מצוקה נשימתית ברורה.
כאב חד בחזה הוא תסמין נוסף נפוץ, ולעיתים המטופלים מתארים אותו כ"דקירה" באזור החזה. הכאב מוחמר במהלך נשימה עמוקה, שיעול או עיטוש, ולעיתים הוא גורם למטופל להימנע מתנועות מסוימות כדי להקל על הכאב. לדוגמה, אדם שנמצא בטיסת לילה ארוכה עלול להתחיל להרגיש כאב חד בחזה לאחר שהות ממושכת בישיבה מבלי תנועה מספקת.
דופק מואץ (טכיקרדיה) או לא סדיר הוא תגובה פיזיולוגית נפוצה של הלב, המנסה להתמודד עם הפחתה בזרימת הדם אל הריאות. לדוגמה, חולה יכול לדווח על תחושת "מרוץ" בלב המורגשת כפעימות חזקות ומהירות, ולעיתים אף תופיע תחושת עייפות פתאומית כתוצאה ממאמץ הלב.
שיעול יבש ולא פרודוקטיבי הוא תסמין נפוץ של תסחיף ריאתי. במקרים חמורים יותר, השיעול יכול לכלול דימום קל, הנגרם מנזק לכלי הדם הריאתיים בעקבות החסימה. לדוגמה, אישה בהריון שסבלה מנפיחות ברגליה עשויה להתחיל להשתעל ולהבחין בכתמי דם קלים בממחטה, תסמין שמחייב פנייה מיידית למיון.
נפיחות וכאב בגפה אחת, בדרך כלל ברגל, הם סימנים המחשידים לפקקת ורידים עמוקים (DVT), שהיא הגורם המרכזי לתסחיף ריאתי. מטופל עשוי לדווח על תחושת כבדות ברגל, נפיחות ברורה, ואדמומיות מקומית.
אצל מטופלים מסוימים, תסחיף ריאתי גורם לירידה בלחץ הדם, מה שמוביל לתחושת עייפות קיצונית או אפילו עילפון.
כחלת, כלומר שינוי בגוון העור והשפתיים לגוון כחלחל, היא תסמין חמור המעיד על ירידה חמורה ברמות החמצן בדם. מצב זה נחשב מסכן חיים ודורש טיפול מיידי. לדוגמה, מטופל שמראה שינוי פתאומי בצבע עורו לאחר פעילות קלה, כמו עלייה במדרגות, נמצא בסיכון לתסחיף ריאתי חמור.
במקרים קלים, התסחיף עלול להיות קטן ולגרום לקוצר נשימה קל בלבד, תסמין שעשוי להיעלם ללא אבחון. במקרים בינוניים, המטופלים עשויים לחוות שילוב של כאבים בחזה, קוצר נשימה, ודופק מואץ המפריעים לפעילות יומיומית. במקרים חמורים, החסימה המשמעותית בכלי הדם בריאות מובילה לירידה דרמטית ברמות החמצן, לתחושת מחנק ולעיתים אף לקריסת מערכות.
זיהוי מוקדם של תסמיני תסחיף ריאתי הוא קריטי למניעת סיבוכים חמורים. חשוב לשים לב לתסמינים החשודים, במיוחד אצל מטופלים שנמצאים בסיכון, כגון לאחר ניתוחים, במהלך הריון או לאחר טיסות ארוכות. במקרים של הופעת תסמינים כמו קוצר נשימה, כאב חד בחזה, או נפיחות ברגליים, יש לפנות באופן מיידי לטיפול רפואי דחוף.
תסחיף ריאתי מתרחש כאשר קריש דם נודד ממקום היווצרותו, בדרך כלל בוורידים העמוקים של הרגליים או האגן, ומתמקם בריאות. תהליך זה קשור למספר גורמים אשר מעלים את הסיכון להיווצרות קרישי דם ולנדידתם לריאות. הבנת גורמי הסיכון מאפשרת זיהוי מוקדם של מטופלים הנמצאים בסיכון ומתן טיפול מניעתי מתאים.
כאשר זרימת הדם בגפיים התחתונות מאטה, הסיכון להיווצרות קרישי דם עולה. חוסר תנועה ממושך הוא גורם מרכזי לכך, והוא מתרחש במצבים כמו:
טיסות ארוכות או נסיעות ממושכות: ישיבה ללא תנועה לפרקי זמן ארוכים מפחיתה את זרימת הדם, במיוחד בגפיים התחתונות.
מנוחה ממושכת במיטה: נפוצה לאחר ניתוחים, מחלות קשות או פציעות. במצבים אלה, פעילות השרירים שמסייעת לזרימת הדם נפגעת, והדם עלול להצטבר בוורידים.
ניתוחים הם גורם סיכון עיקרי לפקקת ולתסחיף ריאתי, במיוחד ניתוחים אורתופדיים וניתוחי אגן.
ניתוחים אורתופדיים: כמו החלפת מפרק ירך או ברך, מעלים את הסיכון בשל טראומה לרקמות ושינויים במבנה הוורידים.
ניתוחי אגן וניתוחים קיסריים: מגבירים את הסיכון בשל שינויים הורמונליים ושכיבה ממושכת לאחר ההליך.
קרישיות יתר היא מצב שבו הדם נוטה להיקרש בקלות רבה מהרגיל, והיא יכולה להיות גנטית או נרכשת:
גורמים גנטיים: מוטציות כמו פקטור V ליידן או מוטציה בפרותרומבין מעלות את הנטייה לקרישי דם.
מצבים נרכשים: מחלות כרוניות כמו סרטן, תסמונת אנטיפוספוליפיד או אי ספיקת לב מגבירות את קרישיות הדם.
שינויים הורמונליים: הריון, שימוש בגלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים עלולים לשנות את מאזן הקרישה בגוף.
טראומה לרקמות הגוף או לכלי הדם, כמו במקרה של שברים בגפיים, פגיעות ראש או תאונות דרכים, יכולה להוביל לשחרור חומרים המעודדים קרישיות דם. בנוסף, תהליכי ריפוי טבעיים של הגוף מגבירים את קרישיות הדם במטרה לעצור דימומים.
מטופלים הסובלים ממחלות ממאירות נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות קרישי דם ותסחיפים.
סרטן משפיע על מערכת הקרישה בגוף על ידי הפרשת חומרים המגבירים את נטיית הדם להיקרש.
טיפולים אונקולוגיים כמו כימותרפיה או תרופות הורמונליות עלולים להחריף את הסיכון.
עם הגיל, מערכת הדם עוברת שינויים פיזיולוגיים, כמו התקשחות כלי הדם והאטה טבעית בזרימת הדם. בנוסף, קשישים נוטים להיות פחות פעילים, מה שמגביר את הסיכון להתפתחות קרישי דם.
מחלות כרוניות: מחלות כמו אי ספיקת לב, מחלות כבד או זיהומים חמורים מעלות את הסיכון לקרישיות יתר.
תרופות מסוימות: גלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים אחרים מגבירים את הקרישיות, במיוחד בשילוב עם עישון או חוסר תנועה.
במהלך ההריון, הגוף עובר שינויים רבים, כולל עלייה בקרישיות הדם, המהווה מנגנון הגנה טבעי למניעת דימום במהלך הלידה. עם זאת, מצב זה מעלה את הסיכון לקרישי דם, במיוחד בשלבים מתקדמים של ההריון ולאחר הלידה.
זיהומים סיסטמיים או ספסיס מגבירים את קרישיות הדם ויכולים לגרום להיווצרות קרישים מסוכנים.
הבנת גורמי הסיכון הללו מאפשרת זיהוי מוקדם של מטופלים הנמצאים בסיכון גבוה למצב מסכן חיים זה. מתן טיפול מונע מותאם אישית יכול להפחית את הסיכון ולשפר את תוצאות הטיפול.
טבלה: השוואה בין גורמי סיכון עיקריים לתסחיף ריאתי
גורם סיכון | השפעה על הסיכון לתסחיף ריאתי |
חוסר תנועה ממושכת | האטה בזרימת הדם מגבירה את הסיכון להיווצרות קרישי דם. |
הריון ולידה | שינויים הורמונליים וירידה בזרימת הדם מגבירים את קרישיות הדם. |
ניתוחים גדולים | טראומה לרקמות ושינויים בקרישיות לאחר ניתוח מגבירים את הסיכון. |
מחלות כרוניות (כמו סרטן) | מגבירות את קרישיות הדם ומשפיעות על זרימתו. |
שימוש בגלולות למניעת הריון | מגביר את הסיכון לקרישיות יתר, במיוחד בשילוב עם גורמים נוספים. |
אבחון תסחיף ריאתי משלב הערכה קלינית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה מתקדמות. התהליך מתחיל בהיסטוריה רפואית ובדיקה גופנית, במהלכן מחפשים תסמינים כמו קוצר נשימה, כאב בחזה ודופק מואץ, יחד עם גורמי סיכון כמו ניתוחים, הריון או פקקת ורידים עמוקים (DVT).
בדיקות דם: בדיקת D-Dimer מזהה רמות מוגברות של פירוק קרישי דם ויכולה לשלול תסחיף במטופלים בסיכון נמוך. בדיקת גזים בדם (ABG) משמשת להערכת רמות החמצן והפחמן הדו-חמצני.
בדיקות הדמיה: בדיקת הבחירה היא CT Angiography, שמאפשרת זיהוי ישיר של קרישי דם בריאות. כאשר לא ניתן לבצע CT, משתמשים בבדיקת ונטילציה-פרפוזיה (V/Q Scan) המעריכה את זרימת האוויר והדם בריאות. אולטרסאונד דופלקס משמש לזיהוי פקקת בוורידים העמוקים, שמחזקת את האבחנה.
שימוש בכלים כמו Wells Score מסייע להערכת הסיכון לתסחיף ריאתי ולתכנון בדיקות נוספות. אבחון מהיר ומדויק חיוני למניעת סיבוכים ולהתחלת טיפול מתאים.
הריון הוא גורם סיכון משמעותי להתפתחות תסחיף ריאתי. במהלך ההריון, נפח הדם בגוף גדל, יחד עם קרישיות הדם.
כיצד למנוע תסחיף ריאתי בהריון?
הריון ולידה מעלים את הסיכון לתסחיף ריאתי בשל עלייה טבעית בקרישיות הדם. לאחר לידה, במיוחד בניתוח קיסרי, הסיכון מוגבר עוד יותר.
ניתוחים גדולים הם אחד הגורמים המרכזיים להיווצרות קרישי דם. הסיכון עולה בשל:
שאלות ותשובות
התסמינים כוללים קוצר נשימה פתאומי, כאב חד בחזה, שיעול (לעיתים עם דם), ודופק מהיר.
מומלץ לשתות מים, לבצע תרגילי רגליים ולהשתמש בגרבי לחץ במידת הצורך.
כן, הריון מעלה את קרישיות הדם ולכן מגביר את הסיכון להיווצרות קרישי דם.
בדיקות כמו D-Dimer, CT Angiography ואולטרסאונד דופלקס.
משך ההחלמה משתנה, אך בדרך כלל נמשך בין 3 ל-6 חודשים עם טיפול בנוגדי קרישה.
https://www.israelvascular.org
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov
האגודה האמריקאית לרפואת הלב (AHA):
https://www.heart.org
אתר ארגון הבריאות העולמי (WHO):
https://www.who.int
