פקקת ורידים עמוקים (DVT)

מהי פקקת ורידים עמוקים?

פקקת ורידים עמוקים (Deep Vein Thrombosis – DVT) היא מצב רפואי שבו נוצר קריש דם בתוך וריד עמוק בגוף, לרוב בגפיים התחתונות (שוקיים או ירכיים), אך במקרים נדירים יותר, היא יכולה להופיע גם באזורים אחרים כמו הידיים או האגן. קרישי הדם נוצרים כאשר זרימת הדם בוורידים הופכת לאיטית, ישנה פגיעה בדופן הווריד או כאשר יש עלייה בקרישיות הדם מסיבות שונות.

DVT היא מחלה מסוכנת משום שהקריש שנוצר עלול להינתק ולהיסחף דרך מחזור הדם אל הריאות, שם הוא עלול לגרום לתסחיף ריאתי (Pulmonary Embolism – PE), מצב מסכן חיים שבו זרימת הדם לריאות נחסמת חלקית או לחלוטין. מצב זה עלול לגרום לקשיי נשימה חמורים, ירידה בחמצון הדם ואף למוות במקרה חמור.

פקקת ורידים עמוקים היא חלק מקבוצה רחבה יותר של הפרעות קרישת דם המכונות טרומבואמבוליזם ורידי (Venous Thromboembolism – VTE), הכוללות הן DVT והן PE. ההשלכות של DVT עשויות לכלול גם תסמונת לאחר פקקת (Post-Thrombotic Syndrome – PTS), מצב הגורם לנפיחות כרונית, כאבים ותחושת כבדות ברגל הפגועה בשל פגיעה בשסתומי הוורידים.

המחלה שכיחה יותר בקרב אנשים בעלי גורמי סיכון מסוימים, אך היא עלולה להופיע גם אצל אנשים ללא היסטוריה רפואית קודמת. אבחון מוקדם וטיפול מהיר יכולים למנוע סיבוכים מסכני חיים ולשפר את איכות החיים של המטופלים.

גורמי סיכון לפקקת ורידים עמוקים

גורמים שונים יכולים להעלות את הסיכון ל-DVT, בהם:

• חוסר תנועה ממושך – שהייה ממושכת במיטה, טיסות ארוכות או ישיבה ממושכת.
• ניתוחים ופציעות – במיוחד ניתוחי אורתופדיה, ניתוחי בטן וניתוחים גינקולוגיים.
• שימוש בגלולות למניעת הריון או טיפול הורמונלי – משפיע על קרישת הדם.
• מחלות כרוניות – כגון סרטן, מחלות לב וכלי דם.
• נטייה גנטית לקרישיות יתר – כמו Factor V Leiden או חסר בפרוטאין C/S.
• השמנה – גורמת לעלייה בלחץ ורידי ומאטה את זרימת הדם.
• הריון ולידה – עלייה בקרישיות הדם כחלק מהתהליך הטבעי של ההריון.

תסמינים של פקקת ורידים עמוקים

לא תמיד מופיעים תסמינים ברורים, אך כאשר הם מופיעים, הם כוללים:

• נפיחות ברגל – לרוב באחת הרגליים בלבד, הנפיחות יכולה להיות קלה או משמעותית.
• כאב מתמשך – במיוחד באזור השוק או הירך, שמתעצם בזמן עמידה או הליכה.
• אודם וחום מקומי – אזור הקריש עשוי להיות חם יותר למגע ולהראות אדום יותר מהעור סביבו.
• תחושת כבדות ברגל – לעיתים קרובות מרגישים שהרגל "כבדה" או עייפה, ללא מאמץ מיוחד.
• שינוי צבע העור – גוון כחלחל או כהה יותר מהרגיל, עקב פגיעה בזרימת הדם.
• התקשחות או רגישות מקומית – אזור הקריש עשוי להיות נוקשה יותר למגע, והכאב עשוי להחמיר בעת כיפוף כף הרגל (סימן הומנס – Homan's Sign).

אבחון פקקת ורידים עמוקים

האבחון מתבסס על מספר בדיקות:

• בדיקת דופלר (אולטרסאונד דופלקס) – הבדיקה השכיחה ביותר לזיהוי קרישים.
• בדיקת D-dimer – בדיקת דם שמאתרת שברי קרישים (לא תמיד ספציפית ל-DVT).
• CT או MRI – משמשים בעיקר כאשר יש חשד לסיבוכים כמו תסחיף ריאתי.

טיפול בפקקת ורידים עמוקים

הטיפול ב-DVT נועד למנוע התפשטות הקריש, הפחתת הסיכון לתסחיף ריאתי ולמנוע הישנות של הקרישים בעתיד. הטיפולים כוללים:

• נוגדי קרישה (מדללי דם) – כמו הפרין, וורפרין (קומדין), ריברוקסבאן (Xarelto) או אפיקסבאן (Eliquis).
• קומפרסיה (גרביים אלסטיות) – מסייעות בהפחתת נפיחות ומניעת סיבוכים.
• פעילות גופנית מתונה – מסייעת בשיפור זרימת הדם.
• במקרים קשים – טיפול פולשני – כגון הכנסת פילטר לוריד הנבוב התחתון (IVC filter) או פירוק קרישי דם בעזרת תרופות (Thrombolytics).

מניעה והפחתת סיכון ל-DVT

• שמירה על פעילות גופנית סדירה – במיוחד בטיסות ונסיעות ארוכות.
• שתיית נוזלים מרובה – להפחתת צמיגות הדם.
• שימוש בנוגדי קרישה למטופלים בסיכון גבוה – בהמלצת רופא.
• גרבי לחץ – משמשים לאנשים עם נטייה לקרישיות יתר.

טבלה: השוואת סוגי הטיפולים לפקקת ורידים עמוקים