פקקת ורידים (Venous Thrombosis)

מהי פקקת ורידים שטחיים?

פקקת ורידים שטחיים מתרחשת כאשר קריש דם מתפתח בוורידים קרובים לעור. מצב זה נחשב פחות חמור בהשוואה לפקקת ורידים עמוקים, אך הוא עלול לגרום לכאבים, לדלקת מקומית ולעיתים להוות סימן מקדים לבעיות חמורות יותר במערכת הדם. דליות ורידים הן אחד הגורמים השכיחים למצב זה, שכן הן משנות את מבנה הווריד ומאיטות את זרימת הדם בו.

גורמי סיכון נוספים כוללים טראומה מקומית כתוצאה מחבלה, עירוי תוך-ורידי או הזרקה, כמו גם חוסר תנועה ממושך. מצבים הורמונליים, כמו הריון או שימוש בגלולות למניעת הריון, מגבירים אף הם את הסיכון. התסמינים כוללים נפיחות ואדמומיות באזור הווריד, תחושת חום מקומי ולעיתים כאב המתעצם בלחיצה. במקרה כזה, הטיפול לרוב שמרני וכולל שימוש בתרופות נוגדות קרישה במינון נמוך, משככי כאבים, וגרבי לחץ לשיפור זרימת הדם.

במקרים מסויימים נדרש טיפול התערבותי מקומי או ניתוחי לדליות בורידים על ידי כירורג כלי דם.
 

הגורמים לפקקת ורידים

Venous Thrombosis נגרמת על ידי שילוב של גורמים שונים, הידועים כ"טריאדת וירכוב" (Virchow's Triad):

1. פגיעה בדופן הווריד: יכולה להתרחש כתוצאה מניתוחים, טראומות, או דלקות מקומיות.
2. זרימת דם איטית בוריד : נגרמת במצבים של חוסר תנועה ממושך, כמו לאחר ניתוחים או בטיסות ארוכות, כמו כן במקרים של לחץ חיצוני על הוריד על ידי גידול או בזמן הריון.
3. קרישיות יתר: מצב שבו הדם נוטה להיקרש בקלות יתרה, לרוב בשל גורמים גנטיים או נרכשים כמו סרטן או תסמונת אנטיפוספוליפיד.

גורמי סיכון נוספים כוללים השמנת יתר, גיל מבוגר, שימוש בתרופות הורמונליות, והיסטוריה משפחתית של קרישיות יתר.

כיצד מאבחנים פקקת ורידים?

האבחון מתחיל בבדיקה קלינית שבה הרופא מתמקד בזיהוי תסמינים כמו נפיחות, אדמומיות ושינוי בצבע העור. לאחר מכן, נעשה שימוש בבדיקות עזר כדי לאשר את האבחנה. 

• אולטרסאונד דופלקס: הדמיה לא פולשנית המזהה קרישי דם.
• בדיקת D-Dimer: בדיקת דם המצביעה על נוכחות קרישיות יתר.
• CT או MRI: משמשות לאבחון מקרים מורכבים או חשד לתסחיף ריאתי.
  
  

כיצד מטפלים בפקקת ורידים?

הטיפול משתנה בהתאם לחומרת המצב ומיקומו של הקריש. במקרים של פקקת שטחית, לרוב ניתן טיפול שמרני הכולל תרופות נוגדות קרישה במינון נמוך, מנוחה וגרבי לחץ. בפקקת ורידים עמוקים, לעומת זאת, נדרש טיפול אינטנסיבי יותר.

טיפול תרופתי כולל נוגדי קרישה כגון קומדין (Warfarin) או תרופות חדשות יותר כמו אפיקסבאן וריברוקסבאן, שמטרתן למנוע התפתחות קרישים נוספים ולהפחית את גודל הקריש הקיים. במקרים חמורים, נעשה שימוש בתרופות הממסות קרישים (Thrombolytics), ולעיתים נדרש צנטור להסרת הקריש.

שימוש בפילטר בווריד הנבוב התחתון (Inferior Vena Cava Filter) מתבצע במקרים שבהם קיים סיכון גבוה שתתרחש תנועה של קרישי דם לריאות. טיפול תומך, כמו גרבי לחץ ופעילות גופנית מתונה, נדרש כחלק מהשיקום ומניעת הישנות המצב.

האם אפשר למנוע פקקת ורידים?

מניעה היא צעד קריטי בטיפול במצב זה, במיוחד בקרב אנשים הנמצאים בסיכון. שמירה על אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון ושמירה על משקל תקין, יכולה להפחית את הסיכון משמעותית.

במצבים של חוסר תנועה ממושך, כמו במהלך טיסות ארוכות, מומלץ לקום ולהתנועע כל שעה-שעתיים, לשתות מים ולהימנע משתיית אלכוהול. שימוש בגרבי לחץ והימנעות מישיבה ממושכת עם רגליים מקופלות יכולים לסייע בשיפור זרימת הדם.

במקרים של סיכון מוגבר, כגון לאחר ניתוחים או במהלך הריון, ניתן לשקול שימוש בתרופות נוגדות קרישה בהתאם להמלצת הרופא המטפל.

פקקת ורידים עמוקים – מצב חמור ומסוכן

פקקת ורידים עמוקים (Deep Vei Thrombosisn, DVT) היא מצב שבו קריש דם מתפתח בוורידים עמוקים, לרוב בגפיים התחתונות. מצב זה מסוכן במיוחד בשל הסיכון לקריש לנדוד לריאות ולגרום לתסחיף ריאתי.

התסמינים האופייניים ל Deep Vei Thrombosisn כוללים נפיחות בגפה אחת, כאב עמום או חד המוחמר בתנועה, שינוי בצבע העור ותחושת חום באזור הפגוע. לעיתים, המצב עשוי להיות "שקט" ללא תסמינים נראים לעין, מה שמקשה על אבחונו בזמן.

גורמי סיכון לפקקת ורידים עמוקים

Deep Vei Thrombosisn  נגרמת משילוב של גורמים, הכוללים:

1. קרישיות יתר: מצב שבו הדם נקרש בקלות יתרה, לרוב כתוצאה ממצבים גנטיים כמו מוטציה בגן פקטור V ליידן או תסמונת אנטיפוספוליפיד.
2. חוסר תנועה ממושך: כמו ישיבה ממושכת בטיסות או שכיבה וחוסר ניידות לאחר ניתוח.
3. פגיעה בוורידים: טראומה, זיהום או הליכים רפואיים.
4. שינויים הורמונליים: הריון, גלולות למניעת הריון או טיפולים הורמונליים.

תסמינים

התסמינים האופייניים כוללים:

• נפיחות בגפה אחת.
• כאב עמום או חד, שמוחמר בעת תנועה.
• שינוי בצבע העור (אדמומיות או כחלחול).
• תחושת חום מקומית באזור הפגוע.