ייעוץ טרום-ניתוחי למטופלים עם הפרעות דמם

ייעוץ טרום-ניתוחי מהווה שלב קריטי במניעת סיבוכים ובשמירה על בריאותם של מטופלים עם הפרעות דמם. הידע הרפואי המתקדם מאפשר הערכה מדויקת של מצבי דמם, תכנון התערבות מתאימה, והקטנת הסיכון לדימום או לקרישיות יתר במהלך ולאחר ניתוחים. מאמר זה יפרט את ההיבטים המרכזיים של ייעוץ זה, תוך מתן מידע עדכני המבוסס על מחקרים ומקורות רפואיים מהימנים.

חשיבות הייעוץ הטרום-ניתוחי במטופלים עם הפרעות דמם

בקרב מטופלים הסובלים מהפרעות דמם, כמו המופיליה, מחלת וון-וילברנד או הפרעה בטסיות הדם (תרומבוציטופניה או הפרעה בתפקוד הטסיות), הערכה טרום-ניתוחית מקיפה מספקת מידע חיוני על מצב הקרישה, רמת הדימום הצפויה, והטיפול הנדרש להבטחת בטיחות הניתוח.

מטרות הייעוץ הטרום-ניתוחי:

זיהוי סיכונים ספציפיים הקשורים לדימום מוגבר או לקרישיות יתר.
התאמת הטיפול התרופתי בהתאם לצרכים האישיים של המטופל.
גיבוש תוכנית טיפול מותאמת לכל שלב של הניתוח, כולל מעקב לאחר הניתוח.

הערכת גורמי הסיכון לדימום או לקרישיות יתר

הערכת גורמי הסיכון כוללת גישה רב-שלבית שמטרתה לאפיין את מצב הקרישה של המטופל ולהתאים את הניתוח לסיכונים הספציפיים שלו. שלב זה מתחיל בניתוח ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית, ממשיך לבדיקות קרישה מעמיקות, ומסתיים בהערכה כוללת המשלבת מידע קליני ומעבדתי.

בדיקות קרישה מקדימות

במסגרת הערכת גורמי הסיכון, יש לבצע מספר בדיקות קרישה חיוניות שמספקות תמונה מקיפה על תפקודי הקרישה בגוף המטופל:

PT (Prothrombin Time), APTT (Activated Partial Thromboplastin Time משמשים להערכת הזמן הנדרש לקרישת הדם ומסייעים בזיהוי חסרים בגורמי קרישה או נוכחות נוגדנים נגד פקטורי קרישה. מאפשר זיהוי הפרעות כמו המופיליה, חסר פקטור 7, חסר פקטור 11 או נוכחות נוגדי קרישה.
ספירת טסיות דם: זיהוי חסר בטסיות, כגון במקרים של תרומבוציטופניה.
בדיקת תפקודי טסיות מאפשר לזהות הפרעה בתפקוד הטסיות .
פאנל לזיהוי Von Willebrand disease

ניתוח ההיסטוריה הרפואית

בדיקת ההיסטוריה הרפואית היא שלב מרכזי בזיהוי סיכונים:

יש לוודא אם היו אירועים קודמים של דימומים מוגברים, במיוחד לאחר פציעות או ניתוחים, לאחר עקירות שיניים או סביב לידות.
תיעוד תרופות נוכחיות כמו נוגדי קרישה (קומדין, אספירין, NOACs) שמעלים את הסיכון לדימום.
תשומת לב מיוחדת להיסטוריה משפחתית של הפרעות קרישה, המעלה את ההסתברות להפרעות גנטיות.

תוכנית טיפול מותאמת

תוכנית הטיפול מותאמת באופן אישי לכל מטופל בהתאם להערכת גורמי הסיכון ולתוצאות הבדיקות המקדימות. התוכנית כוללת הכנה טרום-ניתוחית, אסטרטגיות לניהול דימום במהלך הניתוח, ומעקב רפואי אינטנסיבי לאחריו.

הכנת המטופל לפני הניתוח

בשלב ההכנה, ננקטות פעולות שמטרתן להבטיח קרישה תקינה ולמזער את הסיכון לדימום:

מתן תרכיזי פקטורי קרישה: בהתאם לסוג החסר ולחומרתו, ניתן טיפול בפקטורי קרישה כמו גורם VIII או IX.
Desmopressin (DDAVP): תרופה המעוררת שחרור מוגבר של גורם VIII ושל וון-וילברנד, בעיקר במטופלים עם מחלת פון-וילברנד.
עירוי טסיות דם: מיועד למטופלים עם טרומבוציטופניה או תפקוד לקוי של טסיות.
מתן tranexamic acid (Hexakapron) כאמצעי נוסף למניעת דימום

ניהול דימום תוך-ניתוחי

ניהול הדימום במהלך הניתוח מחייב שיתוף פעולה בין הכירורגים להמטולוגים וניטור בזמן אמת:

שימוש באמצעים פרמקולוגיים: הזרקת אדרנלין לעצירת דימומים נקודתיים ושימוש בחומרים פרו-קרישתיים מקומיים כגון דבקים ביולוגיים.
טכניקות כירורגיות עדינות: הפחתת טראומה לרקמות כירורגיות ושימוש במכשור מתקדם הממזער פגיעות ברקמות רכות.
ניטור בדיקות קרישה בזמן אמת: מעקב אחרי תפקודי הקרישה במהלך הניתוח באמצעות בדיקות מיוחדות ליד מיטת המטופל ( ACT, TEG).

מעקב וטיפול לאחר הניתוח

לאחר הניתוח, נדרש מעקב צמוד למניעת סיבוכים אפשריים, כגון דימום חוזר או היווצרות קרישי דם:

בדיקות דם חוזרות: לוודא יציבות תפקודי הקרישה ולאתר מוקדם סימנים לדימום פנימי.
טיפול תרופתי מניעתי: מתן תרופות נוגדות קרישה במינון מותאם.
עירויים חוזרים: בהתאם לצורך, מתן עירוי פקטורי קרישה או טסיות דם כדי לשמור על איזון הקרישה.

שאלות ותשובות

שאלה 1: מדוע חשוב להיערך מראש לניתוח במטופלים עם הפרעות דמם?

תשובה: היערכות מוקדמת מאפשרת מניעת סיבוכים כמו דימום בלתי נשלט או קרישיות יתר, ומשפרת את סיכויי ההצלחה של הניתוח.

שאלה 2: אילו בדיקות קרישה נדרשות לפני ניתוח?

תשובה: הבדיקות הנפוצות כוללות PT, APTT, ספירת טסיות דם ובדיקת פעילות גורמי קרישה בהתאם למצב הרפואי של המטופל.

שאלה 3: האם יש טיפולים מונעים שניתן לבצע לפני הניתוח?

תשובה: כן, הטיפולים כוללים מתן פקטורי קרישה, Desmopressin ועירויי טסיות בהתאם לצורך.

שאלה 4: מה עושים במקרה של דימום מוגבר במהלך הניתוח?

תשובה: הצוות הרפואי משתמש באמצעים לעצירת הדימום, ועוקב אחר רמות הקרישה בזמן אמת.

שאלה 5: האם יש סיכונים מיוחדים לאחר הניתוח?

תשובה: לאחר הניתוח קיימת סכנה לדימום חוזר או להיווצרות קרישי דם, ולכן נדרש מעקב צמוד.

שאלה 6: האם יש חשיבות להיסטוריה משפחתית של הפרעות דמם?

תשובה: בהחלט, מצבים תורשתיים יכולים להגדיל את הסיכון לדימומים ולכן חשוב לציין זאת בעת הייעוץ.

שאלה 7: האם כל הפרעה בקרישה מחייבת התאמה מיוחדת?

תשובה: לא כל הפרעה מחייבת טיפול דומה, ולכן יש צורך בהערכה פרטנית ובהתאמת טיפול ספציפי.

סיכום

ייעוץ טרום-ניתוחי למטופלים עם הפרעות דמם הוא תהליך מורכב אך קריטי לשמירה על בטיחותם. הערכה נכונה, טיפול מותאם ומעקב צמוד מאפשרים להפחית את הסיכונים ולשפר את תוצאות הניתוח. מומלץ לפנות לייעוץ רפואי מקצועי לצורך תכנון מיטבי של ההליך.

קישורים רלוונטיים