ד"ר ענת רבינוביץ, רופאה מומחית להמטולוגיה וקרישת דם
מחלות כרוניות כמו סוכרת ומחלות דלקתיות משפיעות לא רק על האיבר או המערכת שבהן הן החלו, אלא גם על מערכת הקרישה כולה. דלקת ממושכת, רמות סוכר גבוהות או שינויים מטבוליים גורמים לנטייה ליצירת קרישי דם בעורקים ובוורידים. המשמעות היא עלייה בסיכון לטרומבוזה ורידית (DVT/תסחיף ריאתי) וגם לאירועים עורקיים (אירוע מוחי, התקף לב). מטרת המאמר היא להסביר בשפה ברורה כיצד מחלות כרוניות יוצרות “קרקע פורייה” לקרישיות יתר, מה ניתן לעשות כדי להפחית סיכון, אילו בדיקות קיימות, ומתי מומלץ לפנות להמטולוג מומחה לקרישת דם.
איך מחלות כרוניות משפיעות על קרישת הדם?
דלקת כרונית והפעלת מערכת הקרישה
דלקת מתמשכת “מדליקה” את מערכת הקרישה דרך שחרור ציטוקינים, הפעלת טסיות וגיוס פקטורי קרישה. כך נוצר דם “צמיג” יותר עם נטייה להיקרש מהר מדי. במקביל, מנגנוני הפירוק הטבעיים של קרישים הופכים חלשים יותר.
סוכרת, תנגודת לאינסולין ופגיעה באנדותל
היפרגליקמיה פוגעת באנדותל (דופן כלי הדם), מגבירה הצמדות טסיות ומעלה פיברינוגן ופקטור רקמתי. התוצאה: נטייה לקרישי דם עורקיים, במיוחד בנוכחות גורמי סיכון נוספים כמו השמנה או עישון.
“גל חבוי” של גורמי סיכון מצטברים
מחלות כרוניות מגיעות לעיתים עם ישיבה ממושכת, ירידה בפעילות גופנית, תרופות מסוימות או התלקחויות שמעלות את הסיכון לקרישיות יתר. כשכמה גורמים מצטברים, הסיכון מזנק.
סוכרת וקרישיות יתר
מנגנונים בולטים
בסוכרת, טסיות הופכות “דביקות”, נגרם סטרס חמצוני והאנדותל נפגע. השילוב הזה מגביר נטייה לקרישי דם.
מי בסיכון גבוה במיוחד
מטופלים עם סוכרת מסוג 2, עודף משקל, יתר לחץ דם או הפרעות שומנים נמצאים בסיכון מוגבר. שינויים הורמונליים (כגון גלולות או טיפולים הורמונליים) עשויים להוסיף סיכון ולכן חשוב לנהל אותם בליווי מומחה.
מה אפשר לעשות
איזון סוכר הדוק, ירידה במשקל, פעילות גופנית סדירה ובקרה על לחץ דם ושומנים מפחיתים משמעותית את הסיכון. במצבי סיכון זמניים (טיסה ארוכה, ניתוח, גיבוס) יש מקום לשקול אמצעי מניעה ייעודיים בהנחיית רופא.
מחלות דלקתיות כרוניות וקרישי דם
מחלות מעי דלקתיות (IBD)
בזמן התלקחות, רמות הדלקת עולות והקרישיות גוברת. הסיכון לקריש ורידי גבוה במיוחד באשפוז, לאחר ניתוח ובחוסר תנועה. גם בהפוגה קיימת נטייה מסוימת, אך לרוב נמוכה יותר.
מחלות ראומטולוגיות (RA, SLE, פסוריאזיס)
RA ו-SLE קשורות לעלייה בסיכון ל-DVT/PE עקב דלקת סיסטמית, לעיתים גם בשל נוגדנים פרו־תרומבוטיים ( אנטיפוספוליפידים). איזון דלקת בעזרת טיפול ביולוגי או מדכא חיסון מפחית סיכון, אך דורש תיאום עם המטולוג כאשר מופיעים סימנים מחשידים לקריש.
התלקחות מול הפוגה
בכל מחלה דלקתית כרונית, הסיכון הגבוה ביותר לקרישיות מופיע בזמן התלקחות, באשפוז או סביב ניתוח. בתקופות הפוגה, איזון הדלקת ואורח חיים פעיל מחזירים את הסיכון לרמות נמוכות יותר.
מצבים נלווים שמגבירים סיכון
מחלת כליות כרונית ותסמונת נפרוטית
חלבון גבוה בשתן ושינויים במאזן פקטורי הקרישה מגבירים סיכון לקרישים ורידיים. נדרש מעקב קרישה הדוק במצבי סיכון.
השמנה, עישון ויתר לחץ דם
שלושת אלה גורמים לשפעול טסיות, פגיעה באנדותל והאטת זרימת הדם. טיפול כוללני בגורמי סיכון מפחית משמעותית אירועי קרישה.
תרופות והורמונים
גלולות משולבות או טיפול הורמונלי בגיל המעבר עשויים להעלות סיכון, בעיקר כאשר קיימת מחלה כרונית פעילה או סיפור משפחתי של קרישים. ההחלטה אישית ונעשית בליווי מומחה.
איך מאבחנים – “מפת דרכים” קלינית
אנמנזה ממוקדת וסיווג סיכון
הרופא בודק היסטוריה אישית ומשפחתית של קרישים, מחלות רקע, עישון, משקל, תרופות, נסיעות ארוכות וניתוחים. משם נבנה פרופיל סיכון אישי.
בדיקות דם
בדיקות כוללות ספירת דם, תפקודי קרישה, סמני דלקת ולעיתים בדיקות לקרישיות יתר תורשתית/נרכשת.
הדמיה
בחשד ל-DVT נעשה לרוב דופלר ורידי גפיים; בחשד לתסחיף ריאתי – CT ריאות (Angio-CT). הבחירה תלויה בסיפור הקליני ובהנחיית הרופא.
טיפול ומניעה מותאמים אישית
שינויי אורח חיים שמורידים סיכון
פעילות גופנית סדירה, ירידה במשקל, והפסקת עישון מקטינים את הנטייה לקרישה. איזון דלקת וסוכר הוא “תרופת־על” למניעה.
מדללי דם – מתי ולמה
במצבים בעלי סיכון גבוה זמני (ניתוח גדול, אשפוז, גבס, טיסה ממושכת) הרופא עשוי להמליץ על מניעה תרופתית קצרה טווח. לאחר אירוע קרישתי, הטיפול מדויק לאורך זמן בהתאם למחלה הכרונית, פרופיל הדימום והעדפות המטופלת.
מצבים מיוחדים
בהריון, במשקל גבוה מאוד או בהיסטוריה משפחתית של קרישים, נדרשת תכנית מניעה אישית ותיאום בין גינקולוג, רופא משפחה והמטולוג.
תשובות לשאלות נפוצות
האם סוכרת באמת מעלה את הסיכון לקרישי דם?
כן. סוכרת גורמת לפגיעה מתמשכת בדופן כלי הדם ולהפעלת טסיות. כאשר מתווספים עודף משקל או עישון, הסיכון גדל.
בזמן התלקחות של IBD, מה עליי לדעת לגבי קרישים?
בתקופת התלקחות, ובעיקר באשפוז או לאחר ניתוח, הסיכון לקריש ורידי גבוה. הצוות המטפל ישקול מניעת קרישה תרופתית עד ליציאה מהסיכון.
אני נוטלת גלולות. האם זה מסוכן אם יש לי RA קל?
לא בהכרח, אבל השילוב עשוי להעלות סיכון. חשוב לבצע הערכת סיכון אישית עם הרופא ולשקול חלופות הורמונליות או אמצעי מניעה לא הורמונליים.
מה הסימנים הדחופים לחשד לקריש דם?
נפיחות וכאב פתאומי ברגל, אודם וחום מקומי, קוצר נשימה פתאומי, כאב בחזה או שיעול עם דם. במצבים אלה פונים מייד לחדר מיון.
האם פעילות גופנית בטוחה אם היה לי קריש בעבר?
בדרך כלל כן, ואף מומלצת בשל תרומתה לזרימת הדם ולהפחתת דלקת. סוג הפעילות ועיתויה מותאמים אישית לפי הטיפול וההיסטוריה הרפואית.
האם צריך בדיקות לקרישיות יתר אם אין היסטוריה משפחתית?
לא תמיד. ההחלטה תלויה בגיל, סוג האירוע, המחלה הכרונית והתרופות. מומלץ להתייעץ עם המטולוג לפני הרחבת הבירור.
סיכום
מחלות כרוניות יוצרות לעיתים נטייה לקרישיות יתר דרך דלקת מתמשכת, פגיעה באנדותל ושינויים מטבוליים. איזון המחלה הבסיסית, טיפול גורמי סיכון ושמירה על אורח חיים פעיל מפחיתים סיכון בצורה משמעותית. אם הופיעו סימנים מחשידים או אם את לפני ניתוח, טיסה ארוכה או שינוי תרופתי – מומלץ לקבוע ייעוץ עם המטולוג מומחה לקרישת דם לצורך הערכת סיכון אישית ותכנית מניעה מותאמת.
